אתמול זכינו לראות מופע מרשים של של חוסה מרסה מלווה בנגינתו של דיאגו דל מוראו.ידעתי שאחרי מותו של אביו שהיה נגנו הקבוע של מרסה לאורך שנים, דיאגו הוא זה שמלווה את מרסה, אבל בגלל ששמו לא פורסם באתר המוזיאון, תהיתי אם הוא יהיה זה שילווה את מרסה. ברגע כששניים יצאו על הבמה, עצרתי את נשמתי והסתכלתי על ערן הורוביץ שישב מאחורי ומבלי להחליף מילה, הבנתי שאנחנו חווים אותו דבר. היה מדהים ... מרסה פתח עם מלגניה ונתן את מיטבו שלcante jondo בסולאה, סיגריה וטיאנטוס ... הוא מילא את ליבי בעצב עצום כשתוך כדי שירה פור סולאה התייחס למותו של חברו לחיים ולבמה ואביו של דיאגו – מוראיטו:
Se quedo Morao de tanto llorar .. en barrio de Santiago y esta a fuera de compás
והוא גרם לנו לצחוק בטיאנטוס:
Contigo yo hasta el morir. Quiero quedarme contigo .. contigo hasta el morir, pero a tu mare no la camelo, porque hablaito muy mal de mi
כל ההופעה הייתה הופעה של פלמנקו פורו ללא פשרות. חבר שלי שאותו הזמנתי להופעה אמר לי אחר כך: "עכשיו, אני מבין מה זה פלמנקו. ראיתי פעם פלמנקו, כשהייתי בברצלונה, אבל זה ... זה אמיתי. הוא ממש חיי את זה". וזה אכן כך.
מרסה פשוט שיחק עם הקהל תוך כדי שירה פור אלגריאס, טנגוס ובולריה והקהל שחלקו הגדול כלל את אנשי פלמנקו בארץ נענה לו ונתן לו מלוא העידוד בפאלמס וחלאו. היה מדהים. ולי זה היה מאוד מרגש לחוות את ההופעה יחד עם האנשים שאותם אני מכיר. כל כך טוב להפגש עוד פעם עם כולם, לדבר, לצחוק וביחד לתת את ההערכה לאנשים שבצורה זאת או אחרת גרמו לנו להתמסר לפלמנקו.
לאחר המופע, ראיתי את מיכאלה הררי – המורה הראשונה שלי לפלמנקו - כולה נרגשת. היינו בדרך החוצה ואז ראיתי את דיאגו עומד ליד הדלת. שאלתי אותה אם היא רוצה לעשות תמונה איתו. כיוונתי טוב את המצלמה כדי לא לחתוך את הרגליים ועשיתי את התמונה. ואז ביקשתי ממנה לעשות גם לי את הצילום והיא צילמה אותנו. התרגשה וחתכה לי את הרגליים ... אבל לא חשוב.
הייתה זאת הזדמנות נדירה להחליף כמה מילים עם דיאגו ולהביע את תנחומיי בעקבות מותו של אביו וגם את הערכתי לנגינתו. יצאתי החוצה, וראיתי עוד פעם את אנשי פלמנקו וליבי התמלא בשימחה. חזרתי לבאר שבע מאושר.
הנה הסרטון שערכתי למזכרת:
