יום שישי, 11 במאי 2012

גישה דידקטית לפלמנקו: שיעור, סדנא וכיתת אמן

מהו הבדל בין שיעור, סדנא וכיתת אמן ומה מאפיין כל אחד מהם? חשוב לי לענות על שאלה זו כדי לחשוף בפניכם את הגישה הדידיקטית שלי כלפי לימוד פלמנקו וערכו של כל אחד מהמרכיבים הללו בתוכה. 

ישנה הבחנות דידקטיות בין שיעור, סדנא וכיתת אמן. מטרת שיעור היא לבדוק את הדברים שנלמדו בעבר, לתקן אותם במידת הצורך ולהוסיף דבר מה חדש שאדם צריך לתרגל לקראת השיעור הבא.

מטרת הסדנא היא יישום הדברים שנלמדו בשיעורים במצב יותר מורכב. בלימודי ארכיולוגיה, למשל, סטודנט לומד את התיאוריה ואז הוא יוצא לשטח - לחפירות, ושם הוא מיישם את מה שהוא למד בכיתה. עליו לדעת לאפיין את המציאות, לדעת לאיזו תקופה הן שייכות, לפענח את הכתובות ומתוך הכל לתת פרשנות למה שהיה באתר לפני אלפי או מאות שנים. בחזרה לפלמנקו. הסדנא עבור נגן פלמנקו זה עדיין מצב המעבדה - עם ליווי הריקוד או שירה בכיתות הלימוד -  אבל הכי מתקרבת לביצוע על הבמה. תוך עבודה כזאת, אתה לומד להבין איפה נופל כל דבר ודבר, מה מתאים ומה לא מתאים, ויש לך הזדמנות לחזור על אותו קטע מספר רב של פעמים ולמצוא את הליווי הטוב ביותר. 

ייעוד של כיתת אמן אחר. במוסיקה קלאסית כשאדם בא לכיתת האומן, עליו להכין מראש קטע או מספר קטעים ולנגן אותם בפני המאסטרו, כאשר המאסטרו מפנה את תשומת לבו ומעיר לו להיבטים שקשורים לאסתטיות ודקויות הביצוע. בפלמנקו זה שונה. מטרת כיתת האומן היא לאתגר - אפילו לגרום לזעזוע, ליצור מצב בו אדם מתחיל לשאוב את הכוחות מעומקי נשמתו ולא מהשכל כדי להתמודד עם האתגר. לעומת התהליך ההדרגתי של לימוד בשיעורים, כיתת האומן אמורה להיות  פריצת דרך שבעקבותה אדם נמצא במקום אחר בחייו, חווה דברים אחרת.

פעם ראשונה הייתי בכיתת האומן עם מנולו סנלוקר (Manolo Sanlucar). זה היה בפברואר 2007 - שנתיים וחצי אחרי שהגעתי לספרד. אז הייתי גר ב-Tolóx כפר קטן ב-Ronda Serrania, ובכפר הסמוך Guaro בעל מסורת פלמנקה מפוארת ואחד הפסטיבלים היפים ביותר La Luna Mora, התקיימה כיתת האומן עם המאסטרו הגדול.








עד הרגע האחרון לא ידעתי אם יתנו לי להיכנס. הכיתה הייתה מלאה בגיטריסטים שהתחילו לנגן זמן קצר אחרי שנולדו, והנה אני - אדם זר, עם גיטרה סינית, ראסטות ... מה שהציל אותי כנראה זה הרצון העז להיות שם וגם זה שדיברתי אנדלו כמוהם ובלי מבטא. כשנכנסתי לכיתה הוצאתי את הגיטרה מהנרתיק ושמתי אותה נגד הקיר. הלכתי להביא לי כיסא בעוד שכולם הסתכלו עלי בתמהון "מי זה?" ו .. לא הספקתי לעשות שתי פסיעות והגיטרה שלי נפלה על לוח התעודה עם רעש עצום. לבי נפל ונהיה שקט מוחלט, אבל הצלחתי להוציא מעצמי איזו בדיחה שזאת ברכת הדרך ... כך זה התחיל.

כיתת האומן עם סנלוקר הייתה קשה בטירוף. כל דבר ודבר שהוא הראה היה נראה כלא ניתן לביצוע, ואחרי שעתיים של נגינה הראש שלי התחיל לבעור. בהפסקה יצאתי, שתיתי מים ... החבר'ה, מי שלא עישן, ניגן בולריה עד שעוד פעם הגיע המאסטרו ואמר בסרקסטיות "con buleria" ומיד ניגן איזו פאלסטה של בולריה ודרש: "איפה היא נכנסת בקומפאס?" וכך הביך את כולם. וכך זה נמשך במשך שבוע - אתגר אחרי אתגר בלי לעצור. אחרי שזה נגמר ישבתי כל יום על התרגילים שהוא נתן. לקח לי שנים לא רק ללמוד את החומר שסנלוקר נתן, אלא גם להבין את הגישה הדידקטית מאחורי הרעיון של כיתת האומן ולהעריך אותה. מטרת כיתת האומן בפלמנקו היא לאתגרבכל כיתות האומן שהייתי אחרי, כך זה היה. 

אבל לא רק זה היה השיקול לקיום כיתת האומן בארץ - לא סתם הליכה עיוורת בעקבות "המתכון הספרדי", אלא הניסיון והחוויה האישית ואמונה עמוקה שזה יתרום להתפתחות האדם הלומד ... שאדם שרוצה להיות פלמנקו חייב לקחת את עצמו ולהרחיב את גבולות של מה שהוא חושב שהוא יכול לעשות.


לפני שבוע התקיימה במנו פלמנקו כיתת האומן הראשונה. מטרת כיתת האומן הייתה להתמקד בבולריה דה חראס, בייחודיותה ובקומפאס שלה. 

השאלה שנשאלתי על ידי מי שיצר עמי קשר והתעניין באירוע הייתה אם זה יהיה קשה. לא השלתי ואמרתי בכנות מהן כוונותיי. לא הפתיע שרבים ירדו מהרעיון. עם זאת, איני חושב שהחליט לקחת חלק באירוע הצטער על כך בדיעבד. כמובטח, לא היה קל, אבל תחושת ההישג בסוף גוברת על הכל. זה כמו לטפס על הר גבוה. קשה, אבל בסוף אתה למעלה ולא למטה איפה שהיית. 

אחד התלמידים שאל אותי: "אתה באמת חושב שכדאי לי לבוא. אני אתפדח שם" עניתי לו: "תבוא. זה יקפיץ אותך למעלה. ככה לומדים פלמנקו". שבוע אחרי, בשיעור חזרנו לחומר, והוא ניגן בולריה. אומנם עם טעויות, אבל הרעיון נספג. תלמיד אחר שהוא בעצמו מורה של מוזיקה קלאסית אמר לאחר מכן: "האגו שלי נשבר לרסיסים". אבל יומיים לאחר מכן זה כשניתנה לו ולתלמיד אחר הזדמנות ליישם את הידע הנלמד בסדנת בולריה של יעל הורוביץ הדברים התחילו להסתדר.

לסיכום: פלמנקו הוא דרך, חיפוש ומציאה משותף, תהליך של התגברות, התעלות על עצמך שבו אדם נאלץ להקריב את האגו שלו. אחרת מה שנשאר זה חלומות על מה שהיה יכול להיות ולא קרה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה