עברו שנתיים מאז שחזרתי ארצה מספרד. וכרגע אני עומד בפני צעד חשוב ומשמעותי בחיי - צעד של פתיחת המקום שבו תרוכז כל הפעילות של Mano Flamenca שלפניכן היה פרויקט נייד ללא מקום מוגדר. אז רגע לפני שאנחנו נכנסים לפאזה חדשה, אני רוצה לסכם את השנתיים האלה.
מי אני
שמי האמיתי הוא אנדרי שפירו. Niño de Bela – זהו השם האמנותי איתו חזרתי ארצה מספרד בה שהיתי בין השנים 2004-2010. בתקופה זו למדתי לנגן גיטרה פלמנקו, שנה אחת מתוכה למדתי והופעתי עם להקת הפולקלור של כפר אנדלוסי קטן בשם Tolox בעל מסורת מוסיקלית עשירה. אחרי שעזבתי את הכפר שנים הייתי עם הצוענים Susana Manzano La Yedra ו – Juan Gonzalez El Indio, מייסדי מרכז לאמנות הפלמנקו Kelipé במלגה – מהם למדתי את יסודות הפלמנקו. השתתפתי בשתי כיתות האומן עם Manolo Sanlucar ועם Gerardo Núñez ולקחתי שיעורי גיטרה מנגני המקומות בהם עברתי. חזרתי ארצה ב-2010 לאחר שהרגשתי שיש לי מספיק ידע ובסיס כדי להמשיך ללכת קדימה לבד.
כל זה קרה בעקבות ההתנגשות הדרמטית עם פלמנקו שחוויתי בגיל 30 שאחריה התהפך לי הראש, כמו שנהוג להגיד. אז עזבתי הכל, את הקריירה של איש האקדמיה וטסתי לספרד.
Mano Flamenca
הרעיון להקים פרויקט להוראת גיטרה פלמנקו עלה בליבי עוד כשהייתי בספרד. כאדם שהתחיל לנגן פלמנקו רק בגיל 30 הייתי צריך להקדיש הרבה מחשבה, לעבור הרבה ניסוי וטעיה כדי לרדת לעומק הדברים ולהבינם במקומות שחבר'ה צעירים עוברים בקלות בלי לחשוב כלל. בהיותי איש סקרן ומורה מלידה (אמא וסבתא שלי בצד של אמא היו מורות) שאפתי לבהירות: חיפשתי פתרונות, דרכים להבין, להסביר ולהראות לאדם אחר כל דבר ודבר בצורה ברורה. אפילו הצוענים שאיתם ניגנתי ושאיתם הייתי צריך לתפוס הכל באוויר ולא דרך ההסבר, התרשמו מהיכולת שלי להסביר את מה שלפי תפיסתם נמצא אצלם בדם.
בתחילת העבודה הייתי מלמד, מקליט חלקי שיעורים, מוסיף אליהם גיבוי ומעלה לערוץ MANOFLAMENCA שפתחתי ביוטיוב כדי שלאנשים יהיה קל יותר ללמוד. מאותה סיבה פתחתי גם את הבלוג הזה והתחלתי לכתוב בו, - על מנת לשתף אנשים בדרך בה אני תופש פלמנקו – כדי שהאדם הלומד יידע מה שעומד מאחורי הלימוד ומהו האופק אליו אנחנו שואפים.
עד היום הפעילות במסגרת של מנו פלמנקה התקיימה מבלי מקום אחד מוגדר. לימדתי בעיקר בירושלים ות"א. לא הייתה זאת פעילות שגרתית של המורה. פיתחתי מודלים שונים של שיעורים: שיעורים אחד מול אחד, שיעורים קבוצתיים בהם תלמידים לומדים להקשיב לאחרים ולאלתר, שיעורים עם נגני קחון ורקדניות על מנת שהתלמיד יקח את מה שנקרא soniquete, ילמד להיות קשוב וילמד ללוות. לאחרונה התחלתי להזמין אומנים אחרים כדי שיעבירו כיתות אומן בפני תלמידיי. האירועים המשמעותיים ביותר מהקיץ הקודם הם שתי כיתות האומן.
אחת עם נועה דרזנר, והשנייה עם תומר אלמלח:
עוד לפניכן הגעתי למסקנה שהעלאת הערך וההכרה כלפי גיטרה פלמנקו בארץ צריכה להעשות כחלק מהמשימה הרחבה יותר של הקניית הידע הודות פלמנקו כאמנות בכלל. מתוך התובנה הזאת התחלתי לעשות ראיונות עם אנשים שהם דמויות המפתח של הפלמנקו בארץ. כך צולמו ראיונות עם: אלפרדו גונזלס, שרון שגיא ו- יעל הורוביץ
פייסבוק: קבוצה SUMARE
עוד לפני שנתיים מייד עם ההירשמות לפייסבוק פתחתי את הקבוצה Mano Flamenca שתפקידה המקורי היה לשמש ערוץ תקשורתי בין משתתפי הקבוצה. הקבוצה קיבלה חיים חדשים בזכות הצטרפות המורים שלי Kelipé לקבוצה. מרגע זה נהנים חברי הקבוצה מפרסומים קבועים והשתתפות פעילה של סוזנה שדואגת להסביר ולהראות מהו פלמנקו פורו, מי הן דמויות שצריך להכירן, מה חשוב יותר טכניקה או ארטה וכו'. לכן, השם החדש Sumare. למי שתוהה לגביו, מילה זו היא, כמו שאומרים, muy gitana (מאוד צוענית) ויש בה שני מרכיבים: "su" ו-"madre" (אמא שלו). Sumare או Sumarisca זאת דרך מאוד אינטימית להביע רגש הקירבה לאמא. בחרתי בשם זה מאחר וסוזנה היא אימי ורבי בפלמנקו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה