פדריקו גרסיה לורקה על סִיגִירִיָה

לקראת ההרצאה המתקרבת על סִיגִירִיָה שבאופן לא מקרי נפלה על מועד פסח, רציתי לשתף אתכם בכמה ציטוטים מתוך המאמר על הזמר העמוק של פדריקו גרסיה לורקה. לורקה לא היה חוקר, והיה בו להט אנדלוסי - אותה נטיה אימפולסיבית כשאדם מקבל דברים מבלי לבדוק אותם ... על סמך שיחת חולין בבית קפה שהתקיימה בחום האנדלוסי ובתוך עשן הסיגריות ובין כוסות היין. לורקה היה משורר ואמן אמיתי. עם אינטאויציות עמוקות, רגישות כלפי הזולת, ויכולת לסכם במילים, סמלים ומטפורות את תמצית החוויה האנושית ... לקלוע אל תוך האמת המתחמקת.

"ה"סִיגִירִיָה" הצוענית פותחת בזעקה נוראה, זעקה המבתרת את הנוף לשני חצאי כדור מושלמים. זוהי זעקת הדודות המתים, קינתן הנוקבת של מאות שאבדו, היא ההעלאה הפתטית באוב של אהבה תחת ירחים אחרים ורוחות אחרות.

לאחריה בא המשפט המלודי, ההולך וחושף את   מסתרי הצלילים, ומגולל את אבן החן של הבכי, הדמעה המצטלצלת מעל נהר הקול. ושום אנדלוסי אינו יכול שלא לחוש צמרמורת למשמע הזעקה הזו, שום זמר מקומי אינו יכול להשתוות אליה בשיעור הקומה הפיוטי ורק לעתים נדירות, לעתים ספורות ביותר, מגיעה רוח האדם ליצירת מעשי אמנות טבעים כאלה."

"אחת הנפלאות של "הקאנטה חונדו", מלבד המנגינה הבסיסית הוא הטכסט השירי. אנחנו, המשוררים, מעסיקים את עצמנו כעת, במידה זו או אחרת, בגיזום וטיפוח העץ הלירי עתיר העלווה יותר מדי, שהותירו לנו רומנטיקנים והפוסטרומנטיקנים, עומדים נדהמים לנוכח השירים הללו.


כל קשת הגוונים האינסופיים של המכאוב ושל הצער, העומדים לשירות הביטוי הטהור והמדויק ביותר, מפעת במשולשים ומרובעים של ה"סִיגִירִיָה" ונגזרותיה. אין לנו דבר, שום דבר, שיכול להשתוות לזה בכל ספרד כולה, לא בסגנון, לא באווירה, לא בדיוק הרגשי." 


פדריקו גרסיה לורקה, "הזמר העמוק" 
מתוך קובץ מאמרים משחק דואנדה ותורתו

Cante Gitano / Cante Flamenco

מטרת ההרצאה הזאת היא לחשוף בפני השומע את ההבחנה בין Cante Gitano ל-Cante Flamenco, הבחנה מאוד חשובה שהלכה ונשחקה בתהליך האוניברסליזציה של פלמנקו שנקודת השיא שלה היא הכרתו של פלמנקו כמורשת האנושות על ידי UNESCO ב-2010. ליוזמה הזאת שמטרתה היא כמובן לשמר את פלמנקו, שלכאורה הוא מטרה נעלה, יש מחיר. יש במיסוד של פלמנקו מעין סתירה ישירה למה שהוא במקורו ובמהותו. ההערה הזאת באה כדי לאתגר אותך, הקורא היקר, ולהזמין אותך לחשוב על הנאמר עוד לפני שתגיע/' להרצאה.  

בהרצאה נתעמק בנושא ובעדויות לזכות ההבחנה הזאת, הן מהצד של צוענים עצמם והן מהצד של אומני פלמנקו הלא צוענים שהשפיעו עמוקות על ההתפתחות והרחבת האופקים של פלמנקו. במיוחד נתמקד בשתי דמויות: בדמות המאסטרו של קאנטה פלמנקו - סילבריו פרנקונטי ודמות של דון אנטוניו צ'אקון שכינויו (למרות המוצא הלא צועני שלו) - El Papa del Cante (אב השירה).

 Silverio Franconetti (1830 - 1889)

Don Antonio Chacón (1869 - 1929)

נבחן את פעילותם ונדון בשאלת הגניאלוגיה של קאנטה פלמנקו ובכלל בסוגיה מדוע הדגש הוא על קאנטה ולא על היבט אחר, ומדוע חשוב להבחין בין קאנטה חיטאנו לקאנטה פלמנקו גם היום. נתבונן בעץ המפורסם ונראה אם אכן כך הוא צמח או שמדובר בדימוי פיוטי... נסיים את המסע אל תוך העבר עם החזרה לימינו ונדגיש את ההבחנה עוד פעם תוך כדי השוואה בין דמויות של פלמנקו של היום.